השתתפויות בנכסים בישראל בעמ ואח' נ' עמותת מרכז חב"ד ללימודי יהדות

פסק דין

תביעה לפינוי מושכר בשכירות שאינה מוגנת לפי דיני הגנת הדייר.

בהתאם להוראות פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

רקע:

א.התובעות הן בעלים במשותף של הזכויות בבניין המכונה "בית מילמן" ברח' טאגור 32, רמת אביב (גוש 6630, חלקה 625/10).

ביום 11/1/00 נכרת חוזה שכירות בין התובעת 1 וחב' שיכון ופיתוח, שהייתה בעלת מחצית הזכויות בבניין, ובין הנתבעת, ולפיו הושכרו לנתבעת אולם ושירותים צמודים, עם כניסה נפרדת מצד צפון והול כניסה בקומת הביניים של הבניין. (להלן – "המושכר").

התובעות רכשו את הזכויות בבניין מחב' שיכון ופיתוח, והן באות בנעליה לעניין חוזה השכירות.

על פי הסכם השכירות, מסתיימת תקופת השכירות ביום 31/7/01, והיא תוארך מאליה לתקופה של 12 חודשים נוספים ולאחר מכן ל6 תקופות נוספות בנות 12 חודשים כל אחת.

על פי ההסכם תקופת השכירות הנוספת המירבית לא תעלה על 8 שנים.

(בעניין זה, נפלה, לטענת התובעים, טעות סופר, כך שבמקום שתקופת השכירות הכוללת תעמוד על 8.5 שנים ניתן היה להבין כאילו תעמוד 9.5 שנים. התובעים פעלו בעניין זה לטובת הנתבעת, ופירשו את תקופת השכירות הכוללת לפי 9.5 שנים).

תקופת שכירות המירבית הגיעה לסיומה ביום 31/7/09.

המחלוקת:

ב.התובעת טוענת כי תקופת השכירות הסתיימה ביום 31/7/09 ועל הנתבעת לפנות את המושכר, בהתאם להודעה שנשלחה לה בעניין זה מבעוד מועד.

הנתבעת טוענת כי הובטח לה על ידי הבעלים המקורי כי כל עוד מושכרים חלקי הבניין האחרים לסטודנטים, תוכל הנתבעת להמשיך לשכור את המושכר. רצונן של התובעות להפסיק את השכירות נובע ממניעים פסולים בשל סלידת התובעות מאופי הפעילות הדתית של הנתבעת במושכר.

הנתבעת טוענת כי השקיעה במושכר הון עתק בהסתמך על הבטחות הבעלים כאמור לעיל.

הנתבעת טוענת כי המושכר אינו דרוש לתובעות לשימושן ובכוונתן להשכירו לאחרים. בנסיבות אלה נוהגות התובעות כלפי הנתבעת באפליה פסולה.

דיון:

ג.מטעם התובעות העיד מנהל הבניין מר גרשון קופיט.

מטעם הנתבעת העידו מר מיכאל מיטלמן, אשר בשנת 2005 חתם על הסכם לשכירות משנה של שטחים בבניין בו מצוי המושכר, והרב יוסף גינזבורג – מנהל הנתבעת.

ד.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים החלטתי לקבל את התביעה.